תמונתו של דוריאן גריי

ביצירת מופת זו, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, באים לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה המבריקה של אוסקר ווילד. גיבורו – הדאנדי, ההדוניסט קצר הרוח ןחסר המוסר, שאינו משתנה כלל בעוד תמונתו מזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים – הפחיד, הקסים, משך ואף השחית קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנים. כשהספר יצא לאור, ב-1891, הוא נחשב למסוכן, טפשי, וולגרי ולא מוסרי ואילו ווילד עצמו כונה "קפדן קשקשני". הספר שימש כהוכחה ל"חוסר צניעות דוחה" במשפטים כנגד ווילד שהביאו בסופו של דבר למאסרו ולהגלייתו. למרות זאת,
תמונתו של דוריאן גריי ביססה את מעמדו של ווילד כאחד ממייצגיה החשובים של האסכולה האסטתית שדגלה ב"אמנות לשם אמנות", ויחד עם גיבורה הפכה ליצירה נצחית אשר שרדה את מגבלות הזמן.